Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
תומר, בני, אהובי היקר, הגיע למצוות.
תמיד, כשראיתי הורים שרים לבנם בחגיגת המצווה,
לא הבנתי איך הם מעיזים,
מאיפה האומץ לשיר.
במסיבות קריוקי, אף פעם לא העזתי לקום ולשיר,
גם אם היו אלה מסיבות עם חברים טובים,
שכולם מזייפים כמוני.
והיום, אחרי עבודה אישית והרבה תרגול של אומץ,
ואחרי שקבלתי על עצמי להשתחרר לחופשי מהפחד,
החלטתי לקחת משימה על עצמי ולהקליט שיר שתמיד מרגש אותי מחדש
ולהקדיש אותו לתומר.
האמת, זו יותר מהקדשה. זו בקשה גדולה ממנו ומכל הילדים.
הפרויקט הזה לקח כ-6 שבועות של לימוד, לא פשוט, של פיתוח קול,
אצל מורה מצויינת, דייקנית ששמה לב לכל פרט ולא מוותרת על שום תרגול,
מאמינה ומחדירה אמונה ובסופו של דבר הביאה אותי לשיר ולקפץ בין סולמות,
לרדת נמוך ולעלות גבוה וכל זה מבלי לזייף. מי היה מאמין.
אז תודה לך שרון מורדוך היקרה.
תודה גם לאסף יחזקאל, בחור צעיר ומוכשר מאוד,
שהקליט והקליט והקליט, עד שיצא טוב
ואחר-כך גם ערך כדי שיישמע עוד יותר טוב.
תודה לך תומר, על הלימוד שאתה מקנה לי, כל יום מחדש
ועל ההזדמנות הנפלאה לשיר.
תודה לבת-אל, אהובתי, שפרגנה ותמכה בפרויקט הזה (גם כלכלית)
ותודה לי, שמפתיע ומרגש אותי, כל פעם מחדש.