Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
… תוך כדי המפגש, בשיחה על השתקפות …
המורה: “אז מה שאתה אומר, זה, שלא מספיק שאין תקציבים, יש עומס של שעות, כיתה מלאה ב-40 תלמידים שלרובם בעיות קשב וריכוז, אני עובדת הרבה יותר שעות מפעם, המשכורת נמוכה, ואני זו שאשמה במה שקורה בכיתה? איך בדיוק זו השתקפות של מי שאני?”
אני (מחכה כמה רגעים): “בואי נעשה סדר. אני לא מדבר על אשמה אלא על לקיחת אחריות ובחירה…”
המורה (מתפרצת לדבריי): “איפה בדיוק יש לי בחירה? אני עובדת פה 23 שנה, זה רק נהיה יותר גרוע וגם אם הייתי רוצה, אני לא יכולה לעזוב”
אני: “אני מבין. אני שומע הרבה תסכול וכעס, זה נכון?”
המורה (שוב מתפרצת): “תסכול? כעס? בטח שאני כועסת ועצבנית וגם מתוסכלת. וכל הסדנאות האלה, מה אתה יכול לפתור לי את בעיות התקציב או המשכורת?”
אני: “לא. אני גם לא מתכוון לפתור לך אף אחת מהבעיות כרגע, אבל האם היית רוצה ללמוד אצל מורה שמלאה בכל-כך הרבה כעס ותסכול? האם תרצי לשלוח את ילדייך אל מורה כזו?”
המורה (קצת נחנקת): “לא. לא הייתי רוצה. אבל כאילו שיש ברירה. ואיך בדיוק אני אמורה לא לכעוס ולא להיות מתוסכלת? וגם אתה כבר מתחיל להרגיז”
אני: “בואי נעצור לרגע וניקח כמה נשימות. (נושמים…). בואי נעשה סדר. אני לא הולך לשנות את הנסיבות (השכר, השעות והתקציב). אם יש נסיבות שאת יכולה לשנות, בבקשה תעשי זאת. אבל מה אם אין בידנו לשנות את הנסיבות? האם תסכימי להתבונן ולעשות עבודה על התסכול?”
המורה: “כבר הייתי במספיק סדנאות. בוא תגיד לי איך בדיוק עושים עבודה על תסכול? להתחיל לשכנע את עצמי שהכל בסדר?”
אני: “רגע, לא כל-כך מהר. אם נניח שהיית עושה עבודה על התסכול והוא היה נעלם, בדרך פלא, מה היה מופיע במקומו?”
המורה: “אני מניחה שהייתי יותר רגועה, יותר סבלנית, אפילו מאושרת”
אני: “מצויין. איך יתנהגו תלמידים שפוגשים מורה כועסת, מתוסכלת, חסרת סבלנות, לא קשובה? ואיך יתנהגו תלמידים כשלכיתה נכנסת מורה רגועה, סבלנית, קשובה, מכילה (תוספת שלי) ואפילו מאושרת?”
המורה (מחייכת): “חזון אחרית הימים. נו אז מה לעשות?”
אני: “אני רוצה להציע לך לעבור דרך התסכול.”
המורה (רגועה הרבה יותר): “מההה? לא הבנתי?”
אני: “אני רוצה להציע לך דרך לעבוד עם התסכול. ואשמח אם תבדקי אותה על עצמך לפני שתחליטי. אני טוען שאם תרשי לעצמך לשהות בתסכול, לחקור אותו מקרוב, ללמוד איך הנשימות שלך מתנהלות בתסכול, איזה תחושות מופיעות בגוף ואיזה רגשות ומחשבות מתלוות אליו, מה שיקרה במציאות, ותצטרכי לבדוק ולא להאמין לי, זה שיתפתח חופש מול התסכול”
המורה: “מה זאת אומרת חופש מול התסכול?”
אני: “שאלה טובה. כאשר תפתחי את היכולת לשהות עם התסכול, ישתחררו הפחד וחוסר האונים מהתסכול, יופיעו קבלה וחופש. התסכול פחות ינהל אותך ויתפוגג מהר יותר. אם הזמן הוא גם יופיע פחות ופחות. חופש מול התסכול אומר שנוצר מרווח נשימה, מרווח של זמן, שבו את בוחרת כיצד לפעול ולא התסכול הוא זה שבוחר. וזה יקרה רק כשתפסיקי לאחוז בתסכול או להתנגד לו. תסכול הוא לא טוב ולא רע. תסכול הוא רק תסכול.”
המורה: “כבר אני מרגישה יותר טוב עם עצמי”.