Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
אני רוצה להזמין אותכם ההורים להתבונן על נושא הצבת הגבולות שלכם אל מול ילדיכם.
ראשית יש לברר מהם גבולות ולמה נועדו? האם גבולות נועדו בשביל לשמור על הילדים? האם גבולות נועדו בשביל להעניק להם בטחון ולעזור להם להתמודד בחיים? האם גבולות נועדו בשביל לשמור לנו על נוחות מסויימת בגידול ילדינו? האם גבולות נועדו בשביל לגדל ילדים מאושרים וחופשיים? כנראה שכל התשובות נכונות, וכנראה שלחלקכם יש תשובות נוספות, נכונות לא פחות.
בואו נסתכל קצת על נושא החופש והבטחון. קודם כל בואו נבדוק האם אנחנו רוצים לגדל ילדים חופשיים ומאושרים או ילדים שמתנהלים מפחד והשרדות? וכדאי שנהיה אותנטים בתשובה ונשים לב שאנחנו לא סוגרים חשבון עם ילדינו על הילדות שלנו ועל מי שגדלנו להיות היום. כעת, נבדוק איפה אנחנו חווים יותר חופש? האם במקום שיש לנו בטחון או במקום שאנחנו חסרי בטחון? איפה נרשה לעצמנו יותר? איפה נעיז יותר? איפה נהיה יותר חופשיים במי שאנחנו? האם בתוך מסגרת ששומרת עלינו או במקום פרוץ ולא ברור?
אנסה להמחיש דרך שתי דוגמאות: נסו לדמיין את עצמכם רוקדים בדיסקוטק על הגג של מגדלי עזריאלי עם עוד 100 אנשים, כאשר בקצה הגג אין מעקה. סביר להניח שכולם יצטופפו במרכז או לפחות ישמרו מרחק של כמה מטרים מקצה הגג ויהיו פחות חופשיים בריקוד. עכשיו חישבו על סיטואציה דומה, רק שהפעם יש מעקה בטיחות בגובה שני מטרים סביב כל הגג. האם לא תרגישו בטוחים וחופשיים יותר לרקוד ולהשתולל בכל מקום על הגג?
דוגמא נוספת: דמיינו את עצמכם נכנסים אל קהילה סגורה בתרבות זרה לגמרי. אתם לא מכירים אף אחד בקהילה ולא מכירים את החוקים או את כללי ההתנהגות בקהילה ואולי אין בכלל חוקים. סביר להניח שתהיו זהירים, חשדנים, תגששו, תבררו ותבדקו כל מצב ותזדקקו לזמן הסתגלות ממושך.
יש סיכוי שחלקכם ירגישו לא בטוחים ובטח שלא חופשיים. מי מכם שביקר בארצות המזרח כמו סינגפור, למשל, אולי זוכר את החוויה, כאשר ידוע שיש כללים מאוד נוקשים עם עונשים כבדים, לגבי דברים שבארץ הם כן מותרים., אבל כאשר לא ידוע מהם הכללים, מה מותר ומה אסור, אנחנו נזהרים. מה היה קורה אילו בדרך אל אותה קהילה סגורה וזרה, הייתם מקבלים את ספר החוקים והכללים של אותה קהילה? איך אתם מרגישים עכשיו, כאשר אתם יודעים מה מותר ומה אסור?
האם לא תתאימו את עצמכם לכללים ותנהגו בחופשיות, בתוך מסגרת החוקים?
כאשר ברור לכל אחד מכם, מהם גבולות ומה מטרתם, כל אחד לפי תפיסתו שלו (ולא לפי תפיסתי), תוכלו להגדיר את הגבולות שלכם, להסביר אותם לילדיכם, וממקום אוהב, לשמור על הגבולות בדרך מחבקת, חומלת, מכילה, אוהבת ואכפתית. זה יכול להיות על-ידי צרחה איומה ומאיימת כאשר הילד רץ לכביש (אולי עדיף שיפחד קצת אבל שישמור על החיים) וזה יכול להיות באמצעות שיחה נינוחה, כאשר מדובר על חשיבות המקלחת, שעות השינה או הכנת שיעורים.
נקודה נוספת שאני רוצה להעלות למחשבה היא- מהי המוטיבציה להצבת גבולות?. אחרי שהבהרתם לעצמכם מהם גבולות לפי תפיסתכם, ומה הם באים לשרת עבורכם ועבור ילדיכם, תבדקו האם כל אחד מהגבולות שהגדרתם עונה לערך ולמטרה שלשמה הוא קיים. אם לא, תשקלו שוב מה הגבול בא לשרת ועד כמה הוא אותנטי לתפיסתכם. אם הגבול ברור לכם וכך גם מטרתו וערכו, יהיה קל לכם להעביר אותו הלאה אל ילדיכם, ויהיה קל לכם לעמוד מאחוריו ולדאוג שיתקיים. אולם, בכל פעם שאתם נתקלים במצב שגבולות מופרים ועולים ויכוחים רבים סביב הגבולות – זה הזמן לעצור ולהתבונן עד כמה הגבול אותנטי לערכים שלכם והאם הוא באמת עונה להגדרת הגבולות שלכם.
תפסת מרובה, לא תפסת – ההבדל בין כללים וגבולות. בעבודתי, נתקלתי במשפחות שמאוד חשוב להם שיהיו כללים ברורים, רבים ככל הניתן. יחד עם זאת, כמות הויכוחים בבית הוציאה מהם את כל האנרגיה ואת כל שמחת החיים בבית. כשהתחלתי לברר האם לדעתם זה מקל על ההתנהלות בבית, נוכחתי לדעת שכמות הויכוחים כמספר הכללים. יתרה מכך, רבים מהכללים מופרים והדבר מצריך התייחסות וענישה בהתאם ואין לזה סוף. דבר נוסף שעלה בצורה בולטת, הוא שיש הרבה כללים אבל למעשה אין גבולות. כי כשילדינו עוברים על הכללים, ולנו נגמרו העונשים והרעיונות, זה הרגע שבו נפרצים הגבולות. שלא לדבר על כך שכללים רבים מידי עלולים לפגוע בחופש, ביצירתיות ובבטחון העצמי. גבולות צריכים להיות ברורים, ערכיים, אותנטים ולא רבים מידיי ותזכרו שגבולות באים מאהבה וחמלה לילדינו.