חופש…

אחחחח חופש, חופש…

ביקשו ממני לכתוב על חופש וכבר הרגשתי אותו בבטן.

עם הרבה התרגשות ומבלי להסס לרגע, התיישבתי וכתבתי.

לפני שאני נוגע בחופש, מהו חופש, מה חוסם את החופש, איך משיגים חופש ולמה בכלל לרצות חופש.

חשוב לי להבהיר שני דברים:

1. הדברים הבאים מבוססים על אמונתי ותפיסתי שלי, ומבוססים בעיקר על חווית חיים.

2. בחקירתי את החופש, הן בחיי שלי והן עם לקוחות המרכז, ישנן שתי הנחות יסוד שאומרות:.

א. כל בני האדם גדולים ונהדרים ובבסיס כולם ישנו טוב-לב אוהב! כולם בטבעם רוצים בטוב לעצמם ולאנשים היקרים להם, לפחות.

ב. אחד המנגנונים החזקים שמניעים את בני האדם לפעול הוא מנגנון העונג והכאב. כולנו רודפים אחרי עונג, על ביטויו הרבים, ונמנעים מכאב, על ביטויו הרבים (לא רק פיסי).

נכון, אפשר להתווכח על הנחות יסוד אלו. אולם, בהמשך הקריאה וראיית ההקשר שלהם לחופש, דברים יתבהרו. בכל מקרה אלו הן ההנחות עליהן מבוססת כתיבתי.

חופש על-פי הזן, הוא היכולת לפעול פעולה נכונה, בהתאם לסיטואציה נכונה ויחסים נכונים.

סיטואציה נכונה היא ראיית העובדות כפי שהן. ראיית המקרה כפי שהוא, ללא שפיטה וללא פרשנות.

יחסים נכונים אלו הן היחסים ביני לבין הסיטואציה או לבין האדם האחר, הנמצא מולי, בסיטואציה.

לדוגמא: מול ילדיי, אני אבא. מול מתאמניי, אני מאמן. מול תלמידיי, אני מורה. מול זוגתי אני בן-זוג.

אם אבחר להיות מאמן או מורה מול זוגתי, כנראה שאשן בחוץ.

כאשר אני ער לעובדות שפי שהן, בלי לנסות לפרש ולהניח הנחות ומבלי לנתח מדוע נוהג האחר, כפי שנוהג. וכאשר אני ער ליחסים ביני לבין הצד האחר. אז אני יכול לבחור בפעולה הנכונה, כזו שתיטיב איתי ועם האחר גם יחד.

ולמה להיות חופשי זה לבחור בפעולה שתיטיב עם שני הצדדים (Win-Win)? – התשובה לכך טמונה בהנחת היסוד שהנחתי למעלה.

ואם, בכל זאת, למישהו מכם עולות עכשיו מחשבות על אנשים “רעים”, כאלו שרק רוצים לפגוע באחרים בין אם זה השכן, בין אם זו חמותכם ובין אם זה נשיא איראן שמדבר על להשמיד את מדינתנו (וכל אחד רשאי להוסיף לרשימה כראות עיניו) – אני טוען שכל אותם אנשים שבוחרים לפעול ולהרע, זה אך ורק בגלל שאינם חופשיים.

אנשים שבוחרים לפגוע בעצמם או באחר הם אנשים שאינם חופשיים מול כעסים, פחדים, תסכולים, עצב וכל אוסף הרגשות המאמללים. וכאשר כל אדם, באשר הוא, הופך להיות חופשי מול אותם רגשות, והרגשות מפסיקים לנהל אותו, טבעי שיבחר בפעולות אחרות, כאלו שלא יפגעו באף אחד.

(ואני מדגיש, להיות חופשי מול הרגשות ולא חופשי מהרגשות.)

עצם העובדה שאנו נולדים, חיים, חולים, מזדקנים ומתים, גורמת לכך שתמיד נפגוש בכאב, עצב, כעס ופחד. אז גם מופיעים ספקות ונפגעת האמונה. אז אנו מאבדים את החופש שלנו.

אז מה זה בעצם להיות חופשי?

בשבילי, להיות חופשי, זוהי היכולת להכיל ולהיות עם אותם רגשות. ברגע שאני יכול להכיל ולשהות עם הרגשות ובו ברגע שאותם רגשות ואותם מצבים ונסיבות לא מנהלים אותי, אני חופשי לפעול מתוך האמת שלי. לפעול מהבטן. בקריאה ראשונה, ההגדרה הזו נראית פשטנית. קיראו שוב, תתעמקו בה לרגע, תבינו אותה לעומק ותראו איפה זה פוגש אתכם בחייכם.

כמה פעמים רציתם לומר משהו, לעשות משהו, להשיג משהו ואז… עצבנו אתכם, או הדאגה באה להתארח, אולי ספק התעורר, לפתע פחדתם, הכעיסו אתכם ועוד ועוד…? והתוצאה – נבהלתם, התאכזבתם, ויתרתם ובמציאות פעלתם אחרת, לא כפי שתכננתם, לא כפי שבאמת רציתם. לא הייתם חופשיים! ובזה הרגע הוספתם עוד אכזבה והפחתתם עוד מבטחונכם האישי.

מה או מי מונעים ממני את החופש?

אם נניח כי אתם הקוראים, כבר לא ילדים, אז דעו לכם שאין אדם בעולם שיכול לקחת מכם את החופש שלכם. נכון. יש חוקים, מגבלות, איסורים. כל אלו הם חלק מהמציאות, מהנסיבות ומהיחסים. למשל אם אני עובד במקום שבו יש כללים, אם אני חי בחברה עם חוקים וכדומה. השאלה היא, כמה אני חופשי מול אותם חוקים? האם, למשל, אני מבין שחוקים נוצרו בכדי להגן ולשמור עלי ועל החברה. אם כבר הבנתם שלא החוקים ולא הכללים הם שמונעים ממני את החופש, אז מה בכל זאת?! – חופש הוא דבר פנימי ואינו תלוי בדבר חיצוני לנו. חופש הוא חווית חיים ודרך חיים. אז מי מונע ממני את החופש? – נכון. אני! ולמה? בעיקר כי התרגלתי לכך לאורך כל חיי, מילדות. החל מהגיל בו לא הייתי חופשי לאכול מתי שאני רעב כי הייתי תלוי באחרים שיאכילו אותי. בהמשך, לא תמיד הקשיבו לי, לא תמיד איפשרו לי לעשות כרצוני. לימדו אותי שלא הכל בחיים אפשר להשיג. לא תמיד עושים מה שרוצים כי לפעמים יש דברים שצריכים (מה שאגב נכון לפעמים) והדרך שבה לימדו אותי עמדה בסתירה גמורה עם הקניית ‘חופש’ וגדלתי והתחנכתי לפחד ולדאוג ולבקר את עצמי וכל אלו הרחיקו ממני את החופש. והיום… אני כבר לא ילד. אני אדם בוגר שחי את הפחדים וההרגלים של אותו ילד. אני מגביל את החופש שלי עצמי!

איך אשיב לעצמי את החופש? הדרך שאני מכיר ושעבדה עבורי מצוין, היא דרך של עבודה אישית, דרך של חקירה, ישיבה שקטה להתבוננות ושאלת שאלות. בתוך כך, הכרה של המנגנונים שלי, ההרגלים והמחסומים ועבודה לשחרר אותם ולהשתחרר מהם. נכון, עבודה מורכבת ועם זאת מאוד פשוטה. אך עדיין עבודה.

את הדרך הזו ניתן ללמוד, בין היתר, במרכז שלנו – מרכז שקט ‘סמאדהי’. המרכז מתמחה היום בלקרב אנשים אל החופש. גם החזון שלנו: “להביא אנשים להאמין בעצמם ולאהוב את עצמם כפי שהם” הוא לא אחר מאשר להביא אנשים להיות חופשיים במי שהם. להיות חופשיים. נקודה.

על השאלות למה בכלל לרצות חופש? אני מזמין אתכם להתבונן ולחקור בעצמכם. ואם פעם יצא לכם לשמוע או להשתתף בוויכוח (שלפעמים אני נתקל בו) האם חופש זה דבר טוב או רע. השאלה שלי היא מי זה ששואל את זה?

עד כמה אתם חופשיים להשיב לעצמכם את החופש?

והנה אנחנו לקראת ‘החופש הגדול’. שיהיה לכם חופש גדול, כל רגע בחיים.